כור נ' פרקליטות מחוז ת"א - פלילי

פסק דין

זהו ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב (כב' השופט ע' נהרי). על פי האמור בכתב האישום, המדובר בנהג מונית אשר במהלך העלאת נוסעים למוניתו החל בנסיעה בטרם נכנסה נוסעת נוספת למושב האחורי השמאלי של רכבו ובטרם סגרה את הדלת. כתוצאה מכך נפגעה הנוסעת ברגלה, נותחה בהרדמה כללית ועברה טיפולים רפואיים ארוכים עד כי היא זקוקה לשיקום ולא חזרה לאיתנה.

לטענת המערער שגה בית המשפט קמא כשהטיל את האחריות לתאונה על המערער. לדבריו, בית המשפט ייחס משקל יתר לעדות עדות התביעה, שהן בתה של הנפגעת והנפגעת עצמה (בעלה של הנפגעת שישב אף הוא במונית נפטר בינתיים). לדברי ב"כ המערער לא יכול היה המערער לדעת כי נוסע נוסף ייכנס מצידו השמאלי של הרכב, שכן ראה את האב שהוכנס למושב שלצד הנהג כשהוא עצמו מסייע לו להתיישב, וכן ראה את בתו נכנסת מצידו הימני האחורי של הרכב וסוגרת את הדלת ואף אמרה את הכתובת אליה מבקשים הם להגיע. לטענתו, איש לא הזכיר, אף לא ברמז, כי האם אמורה להכנס אף היא למונית. הנפגעת, עדת תביעה 2, כך נטען, העידה כשיש לה אינטרס להרשיעו ועל כן אין לתת לדבריה משקל רב. עוד טוען ב"כ המערער, כי המדובר במקום הומה אדם, בכניסה לבית חולים, ולא יתכן להזיז רכב מבלי שבודקים בכל צדדיו, כפי שלטענתו עשה המערער. עוד מלין ב"כ המערער על כך, כי בית המשפט קמא דחה את גירסת המערער שהיא גירסה שלמה ללא סתירות וכי חוסר יכולתו לומר בבירור את מספר המטרים אותם עבר בנהיגה, איננה פוגמת במהימנותו. לפיכך מבקש ב"כ המערער לזכותו מהעבירה המיוחסת לו.

לחילופין, באשר לענישה, מזכיר ב"כ המערער, כי המדובר בנהג מונית אשר נוהג שעות ארוכות ולמרות וותק נהיגה ארוך ביותר עבר רק 13 עבירות תנועה קודמות שרובן טכניות. הענישה שהוטלה עליו חמורה ותפגע במטה לחמו זאת, לנוכח נסיבותיו האישיות, מבקש ב"כ המערער לבטל את עונש הפסילה שהוטל עליו.

ב"כ המשיבה עותרת לדחיית הערעור על כל חלקיו. לדבריה, המדובר במקרה קלאסי שבו נקבעו ממצאי עובדה ומהימנות בהכרעת דין מפורטת ומנומקת, כאשר בית המשפט קמא ציין במפורש כי התרשם ישירות מהעדים ואף מצא ראיות לחיזוק, התומכות בגירסת עדות התביעה. ב"כ המערער לא הביא כל נימוק משפטי אשר יאפשר התערבות בממצאים אלו.

זאת ועוד, לגופו של עניין, מעבר לעדויותיהן המהימנות של עדות התביעה, תיאר המערער עצמו את התרחשות התאונה בצורה העולה בקנה אחד עם גירסת התביעה וזאת בהזדמנות הראשונה שניתנה לו דהיינו בת/4, היא הודעתו הראשונה במשטרה. הסברו של המערער לדברים שאמר נדחה על ידי בית המשפט קמא כבלתי הגיוני ובלתי אמין. המערער הוסיף והטיל את האחריות לתאונה על הנפגעת ועל הנוסעים האחרים שלא הזהירו אותו מבעוד מועד על קיומה של נוסעת נוספת וגם לכך התייחס בית המשפט קמא. בית המשפט קבע ממצאים עובדתיים מתוכם עולה רשלנותו של המערער אשר חייב היה לבדוק היטב, ובמיוחד גם להסתכל לצד שמאל של הרכב, בטרם החל בנסיעה והוא לא עשה כן. בית המשפט נתן אמון, כאמור, בעדי התביעה ולא קיבל את גירסת המערער, אשר הרחיק את עצמו מאחריות לתאונה וניסה להתנער מדברים ברורים שאמר לשוטרים. לפיכך יש לדחות את הערעור על הכרעת הדין. באשר לענישה, לדעת ב"כ המשיבה המדובר בפגיעה קשה בנפגעת. המערער הינו נהג מונית אשר חייב להיות מנוסה ואחראי עוד יותר מכל נהג אחר. הפסיקה שהביא ב"כ המערער איננה מתאימה לענייננו שכן מדובר במקרים בהם לא נגרמו פגיעות של ממש. גזר הדין בעניינו מאוזן וראוי ועל כן אין להתערב בו.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הדיון ובמוצגים שהוגשו, כמו גם ביתר המסמכים שהובאו בפני, סבורני כי דין הערעור להידחות על שני חלקיו.

אכן, מדובר במקרה קלאסי של הכרעת דין המבוססת על ממצאי מהימנות וקביעות עובדתיות. בית המשפט קמא נימק ופירט את ממצאיו הן הממצאים העובדתיים והן ממצאי המהימנות ולא מצאתי כל פגם בהם. בית המשפט לא הסתפק בגירסאות עדות התביעה ומתן אמון בדבריהן אלא הוסיף ומצא ראיות חיזוק נוספות שחלקן מתבססות על דברי המערער עצמו. אין מקום לחזור על הדברים שעלו בטיעוני הצדדים ובמיוחד בטיעוני ב"כ המדינה והם מפורטים פירוט ממשי בהכרעת הדין.

בית המשפט קמא דחה את טענת המערער כאילו דברים שנכתבו מפיו בת/4 אמר אותם מדברי המתלוננת – הנפגעת. טענה זו איננה הגיונית, בדיוק כפי שקבע בית המשפט קמא. מתוך הראיות שהוגשו וגם מעדותו של המערער והודעותיו במשטרה, עולה כי המערער לא הסתכל לצד שמאל כלל. לא זו בלבד, אלא אף הסביר בעדותו וטען, כי בדרך כלל אנשים לא עולים לרכב מצד שמאל. זאת היתה טעותו של המערער. מחובתו היה לבדוק את כל צדדיו של הרכב בטרם החל בנסיעה, שאם היה עושה כן לא היתה התאונה מתרחשת. אינני מוצאת לנכון לחזור ולפרט נימוקים נוספים שהעלה בית המשפט קמא בהכרעת הדין שכן כפי שציינתי לעיל לא מצאתי כל שגגה בהכרעת הדין. לא מצאתי פגם ברענון זכרונה של העדה. צדק בית משפט בקביעת חובתו של המערער לבדוק כי כל דלתות הרכב סגורות ובדחיית טענתו בדבר חובתם של הנוסעים להזהיר אותו, כי נוסע נוסף עומד להיכנס לרכב. עוד אינני סבורה, כי יש לראות בעדותה של הנפגעת משום רצון להרשיע את המערער שלא כדין.

סיכומו של דבר לא מצאתי פגם בהכרעת הדין והערעור עליה נדחה.

באשר לענישה: העונש שהטיל בית המשפט קמא הינו ראוי ומאוזן. אמנם לזכותו של המערער עבר תעבורתי סביר, במיוחד בהתחשב בהיותו נהג מונית. אולם העבר איננו יכול להשליך על העתיד. הראיה היא, כי אין תחליף לזהירות וזהירות שכזו מחייבת נהג מונית בכל רגע שבו מתחיל הוא בנסיעה. העובדה, כי פסילתו מנהיגה פוגעת במטה לחמו נכונה, אולם היה פועל יוצא של חוסר הזהירות בהתנהגותו. היותו נהג מקצועי איננה שיקול לקולא אלא לחומרא (ראו: רע"פ 1397/06 דזינדזיחשווילי נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 21.3.06)).

לא מצאתי בנסיבותיו האישיות של המערער משום נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בענישה.

אשר על כן הערעור נדחה הן על הכרעת הדין והן על העונש.

ניתן והודע היום י"ב כסלו תש"ע, 29/11/2009 במעמד הנוכחים.

תחיה שפירא, שופטת

החלטה

על המערער להפקיד את רשיונו עד ליום 8.12.09 במזכירות בית המשפט לתעבורה בתל אביב.

ניתנה והודעה היום י"ב כסלו תש"ע, 29/11/2009 במעמד הנוכחים.

תחיה שפירא, שופטת

הוקלד על ידי: חניתה עזריה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: